על החשיפה, מאת חגית מנדרובסקי
מה קורה לנו בעצם כשאנחנו מעזים להיחשף באמנות, בשירה, בפרוזה, בצילום….
חשיפה של גופנו, חשיפה של רגשותינו, חשיפה של מיניותנו, חשיפה של זיכרונות ואירועים בחיינו….
ספר חדש פרי עטי יצא אל העולם החודש. ספר שירה.
ושירתי, מעצם היותה חושפנית.
לעתים יש שיאמרו אניגמטית, או רב הנסתר על הגלוי.
אבל יש שירים שזועקים כאב. תובעים ריפוי.
ומה אם הריפוי עבורי הוא נחלת כאב וצער לאדם אחר?
האם זו האחריות שלי לגונן על אנשים אחרים, זרים ורחוקים כקרובים ויקרים לי?
האם תיעוד רגעים שגרמו לי כאב וצער בעברי הכרחי ברמת החשיפה או עלי לשמור תיעוד זה בחדרי חדרים, במגירה, בנבכי תיקיית המחשב? בין סוגרי לבי?
איני רוצה לסגור יותר את לבי בפני אף אדם. אף לא בפני עצמי.
שנים נעלתי, סבלתי, התעניתי, התביישתי, האשמתי אותי בתחושותיי אם לא עלו בקנה אחד בעיניי עם הנורמטיבי והמקובל, לדעתי.
ומה אם אותו תיעוד ואותה חשיפה תציל דווקא נפש אחרת? תעזור לעימות פנימי של אותו אדם עם רגשות שהודחקו והוכחשו…
שאלות רבות לי ותשובה אין. לפחות לא אחת.
ספר חדש פרי עטי יצא לאוויר העולם החודש. ספר שירה ושמו 'עם שחר היווצרות העור'. בעריכת לאה פילובסקי ובהוצאת צבעונים.
את האיור על העטיפה ציירה בכשרון רב המאיירת הנהדרת גבריאלה ברוך.
ניתן לרכוש את הספר אצלי, באתר ההוצאה ובחנויות השונות.
אמן שהספר יגיע לידיים הנכונות, יקבל תמיד בית חם בלבבות חמים ורכים שיאהבו אותו ואת תכניו.
