לפני כשנה בחרתי ליצור אנתולוגיה- אסופת יצירות, בנושא הזיקנה.
אולי כי מילדות הייתה בי חיבה עמוקה לזקנים וזקנות. ולסבתי חנה ז"ל שחלתה באלצהיימר.
לפני כשלוש שנים, בעקבות משבר שעברתי, החלטתי להפסיק את עבודתי כעצמאית וחיפשתי משרה חלקית שתתאים לי כאם לשני בנים קטנים.
התגלגלו הדברים כך שמצאתי במהירות ובאורח פלא משרה חלקית כמדריכת תעסוקה לקשישים/ות בבית סיעודי לא רחוק מביתי.
מהר מאוד גיליתי שהעבודה עם אנשים בגילאי 80-90 ומעלה, היא הייעוד שלי. התאהבתי במקצוע וגם בדיירים/ות, ולצד האתגר והקשיים, חוויתי סיפוק אדיר ואושר עצום.
במקביל לתחילת העבודה במקום, יצא לאור ספר שיריי הראשון 'חמלת אשת העורב'.
חשתי שתקופה חדשה ושונה מתחילה עבורי.
וכך, לאחר כשנה במקצוע, גמלה בלבי ההחלטה לאסוף יצירות העוסקות בנושא הזיקנה וליצור אסופה שתביע את חיבתי ואף אהבתי לבני/ות גיל הזהב.
אפשר לחשוש מן הזיקנה כפי שיש רבים שחוששים מן החיים, אך היא חלק בלתי נפרד מחיינו ומהיותנו בני/ות אנוש, ובני/ות חלוף.
דווקא במציאות הזו, הקשה, בבית הסיעודי, נולדים רגעים של קדושה, חמלה, פתיחות, הקשבה, אהבה ענקית כי הלב נפתח ומתרחב.
אני מאושרת על הזכות שהוענקה לי להתפרנס ממקצוע שמשרת את נשמתי ומאפשר לי להבשיל, לצמוח ולגדול.
לשנה החדשה אני משחררת כעס, שליטה ושיפוטיות. מברכת אותי ברוך, אומץ, התמסרות ומוכנות אמיתית לאהוב. ממעמקי לבי!
באהבה- חגית
