שיר - גבריאלה

 

 

העור שלי

ממהר אל הגיל השלישי,
אינו זוכר ראשיתו.

מסתבך בתפילות שווא,

“שלא ייגמר לעולם.”
או-אז מתרפק על עבר
שלא זכור לו כלל.

לפתע מבליח מבט
כמוצא שלל רב,

מגלה בינות לצללים
את האור הגנוז
בחיים.

 

מתוך ספרה העתידי ‘לוחשת למלים’.