סינרומן - לילך גליל

 

 

לסבתא אסתר

עִתּוֹנֵי סִינְרוֹמָן וּשְׁתֵּינוּ בַּמִּטָּה.

הַצָּרְפָתִית שֶׁלָּךְ שִׁיר וְהַכָּרִית קָשָׁה.

שֶׁלִּי עֲמֻקָּה, מְלֵאָה מַחְשָׁבוֹת עַל סִפּוּר

נֶעְדַּר עֲלִילָה. יַלְדָּה בַּת עֶשֶׂר וְאִשָּׁה

בַּת חֲמִשִּׁים, יָכֹלְנוּ לִשְׁכַּב כָּךְ חֳדָשִׁים.

 

רַק שְׁתֵּינוּ הָיִינוּ

כִּי סַבָּא נָחַר,

הֻדַּר, לֹא

שָׁמַע, לֹא

בָּכָה, לֹא

שָׁקַע

מֵעוֹלָם

בַּיָּגוֹן שֶׁהָיָה רַק שֶׁלָּנוּ.

 

בְּגִידָה, אַכְזָבָה, רוֹמַנְטִיקָה זוֹלָה.

חַיֵּי הַשִּׁכּוּן שֶׁנִּתְּנוּ לָךְ הָיוּ

כְּמוֹ עַרְסָל בְּתוֹךְ חֶדֶר חָשׁוּךְ.

הֵיכָן הַיַּעַר, הֵיכָן הָעֵצִים,

תָּמִיד נִשְׁאֲרוּ הַתֵּרוּצִים: אֵין

כֶּסֶף, אֵין הַשְׂכָּלָה, אֵין דָּבָר

מִלְּבַד הַטּוּאָלֶט עִם הַמַּרְאָה

בַּכְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת,

מַמְתִּין לָךְ,

תְּמוּנָה

אַחַר

תְּמוּנָה.

 

מתוך הספר ‘אני רוצה לספר לך הרים וגבעות ‘ הוצאת פרדס, 2016