מכתב מסבתא - לילך גליל

 

 

1.

בַּחַיִּים שֶׁהָיוּ לִי בְּקֹשִׁי קָרָאתִי

עִבְרִית. אֲבָל כָּאן, בַּשָּׁמַיִם,

לַמִּלִּים אֵין שָׂפָה. זְמַן הוּא צִיפָה

רַכָּה וּסְמִיכָה. אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁכַּב

וּלְחַבֵּק אֶת עַצְמִי כְּמוֹ יַלְדָּה.

אֵין לִי אִמָּא וְאַבָּא, מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ.

אֵין לִי אִישׁ מִלְּבַדֵּךְ, יְקָרָה,

שֶׁקּוּרֵי הַשֵּׁנָה נִמְתְּחוּ מִלִּבִּי לְלִבֵּךְ,

גַּם כְּשֶׁעֵינֵינוּ הָיוּ עֲצוּמוֹת.

 

2.

הַלָּשׁוֹן יָבְשָׁה צָרְפָתִית, עַרְבִית, עִבְרִית

מְסֻלְסֶלֶת, דַּלָּה, וְהִנֵּה בָּאת וְטָוִית בָּהּ

שִׂמְלָה. הַלְבִּישִׁי אוֹתִי, נֶכְדָּתִי הַבְּכוֹרָה,

אַתְּ זוֹכֶרֶת; תָּמִיד הָיִיתִי זְקוּקָה.

 

3.

בַּמְּגֵרָה שֶׁאָהַבְתְּ לְחַטֵּט נֶחְבְּאוּ תַּכְשִׁיטִים;

עֲגִילֵי קְלִיפְּס שֶׁעָנַדְתְּ בְּסֵבֶל כְּדֵי לְהָבִין

אֶת אָשְׁרִי. דַּל הוּא הָיָה, מָלֵא לִיפְּסְטִיק

וְסֹמֶק, בְּמַסְרְקִים רֵיקִים וּבְמַרְאָה

קְטַנָּה, בְּצֵאתִי וּבְבוֹאִי, כַּמָּה יָפָה

הָיִיתִי, כַּמָּה נוֹרָאָה,

וְאִישׁ לֹא רָאָה.

 

מתוך הספר ‘אני רוצה לספר לך הרים וגבעות ‘ הוצאת פרדס, 2016