כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר - שרית שמיר

 

 

כַּפּוֹת יָדַי יִתְמַלְּאוּ בְּגָוֶן

וּבַלּוּטוֹת הַגּוֹרָל יִתְגַּלּוּ מִתּוֹכָן

וּשְׁבִילֵי הַמַּגָּע יְסַּפְּרוּ, עוֹר אֶל עוֹד

שֶׁהִטְבִּיעַ וְצָרַב נְגִיעוֹת

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

פָּנַי חֲרוּשׁוֹת הַקְּמָטִים

יַעֲמִיסוּ חֲרִיצֵי רָזִים

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

לְשָׁנִים, עֲשָׂרוֹת – עֲשָׂרוֹת – עֲשָׂרוֹת,

עֵינַי יִרְקְדוּ בְּרַכּוּת וּסְלִיחוֹת

וְיַרְטִיטוּ אֲמִירוֹת וֶתֶק כְּנוּעוֹת

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

שִׂפְתוֹתַי יִתְמַלְּאוּ בִּסְדָקִים

וּסְעָרוֹת יַרְעִידוּ מִתְאָרָן

וְרַכּוּת נֶאֱבֶקֶת תִּפְרֹץ אֶת קִלּוּף הַיֹּבֶשׁ שֶׁיָּחֵל לְהִתְעַקֵּשׁ לְעַטְּרָן

וְחִיּוּךְ מִתְקַלֵּף יְסַפֵּר אוֹדוֹתָן

וַעֲדִינוּת מִתְעַקֶּשֶׁת תִּמָּתַח בָּן

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

כְּבָר לֹא אַבִּיט בַּמַּרְאָה

וּבוּשָׁה לֹא תֹּאחַז שְׁפִיּוּת וּמְקוֹמָהּ

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

מַאֲבַק הַשְּׁבִירוּת יִתְכַּוֵּץ וְיִשְׁקַע אֶל דַּלּוּת זִכָּרוֹן רַבָּה

וְשִׁכְחָה תִּצְעַד אֶל תּוֹכִי, אִטִּית וּגְנוּבָה,

וְאֶשְׁקֹט. מַעַיְנוֹת עֶדְנָה

 

כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר

אֶצְעַד בְּחַדְרוֹ עֵירֻמָּה

וְגוּפִי בִּתְנוּעַת זִקְנָתוֹ הַצְּנוּעָה

מִתְפַּתֶּה הוּא… וּבָא,

עֵדוּתִי הַגְּדוֹלָה,

אִשָּׁה.

 

השיר מתוך הספר ‘עת גופי אדע’ , הוצאת ג’ויה 2013