ידיים - נגה אורנשטיין סולודר

 

 

כל כך הרבה כאב חופנות ידייך

אצבעות מגששות

וכבר אין הן נענות לרצונותייך

אתמול תהית לזהותי

ולא כל כך הכרת את נכדותייך

הגשתי לך פרוסת עוגה קנויה

ידך שאחזה בה רעדה,

כמה ידייך לשו בבצק

ורידדו עוגות שמרים

בניחוחות וניל וקינמון

ואת אינך זוכרת,

עכשיו ידייך מונחות על משענות כיסא הגלגלים

לא עוד מבשלות את כל המטעמים

לא עוד מסתחררות במחולות,

שקטות נחות

בתום עמל שנים רבות ,

ברטט מוליכות את הכפית אל שפתותייך

עתים כותבות מילה

עתים צובעות שמיים

מדפדפות בספר שקשה כבר להבין את מילותיו,

אני לוטפת את ידך

נבוכה מן המגע שלא הורגלתי בו כל השנים

את שקטה

ללא מילים

אני שומעת בענן השכחה

” סלחי שאת אהבתי

חבטו ידי”

בכפותייך מונחים הצער והחרטה

כפות ידי בתוך שלך

עכשיו שתיקה רכה

עכשיו אהבה.