זִקְנָה - מנחם מ' פאלק

 

 

 קָשָׁה הִיא הַזִּקְנָה וְאַכְזָרִית

וְהַמַּסְלוּל אֵלֶיהָ

עוֹבֵר בִּתְעָלוֹת הַגִּיל

שְׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם

חִפּוּשׂ חוֹף בּוֹ בִּיתָנִים שֶׁל מִבְטָחִים.

 

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

“קִמְטֵי חָכְמָה”.

וְהִיא אָמְרָה

שֶׁאֵלּוּ עֲנָפִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת

נִבְחָרִים

צְמוּדִים אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי

בְּאֶגֶד מְחַבֵּר

הַמְּאַיֵּם לְהִתְנַתֵּק מִכָּל טִפָּה מְלוּחָה.

 

בָּתִּים לְגִיל זָהָב.

צִפּוּי הַזָּהָב נוֹתַר רַק כְּקִשּׁוּט

שֵׁן אוֹ טַבַּעַת אוֹ שָׁעוֹן

אֲשֶׁר עוֹצְרִים מִלֶּכֶת,

רוֹמֵז שֶׁהַשָּׁעָה הִגִּיעָה.

 

אוֹ שֶׁמָּא בְּמֶרְחָב מֻשְׁלָג

יוֹתִירוּ אֶת זֶה

שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד תּוֹעֶלֶת.

מַסָּע אֶל תּוֹךְ הָאֶפֶס

אוֹ מִתַּחַת לוֹ.

 

בַּסְּפָרִים הָעַתִּיקִים

יֵשׁ פֹּה וְשָׁם פְּסוּקִים כְּמוֹ:

“אַל תִּשְׁכָּחֵנִי לְעֵת זִקְנָה”

אֲבָל שָׁכַחְנוּ אֵיפֹה הֵם,

אוֹתָם פְּסוּקִים.

 

פַּעַם, בַּגִּיל הָרַךְ שָׁמַעְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ

כָּל יוֹם, כָּל פְּעִימָה.

מַמָּשׁ מוֹקֵד עוֹשֶׂה גַּלִּים.

אַחַר-כָּךְ בָּרַחְנוּ מֵעַצְמֵנוּ אֶל כְּבוֹדֵנוּ

עָצַמְנוּ עַיִן רֹב הַזְּמַן

כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ

אֶת הַגִּיל הָרַךְ שֶׁל אַחֲרִית הַיּוֹם

וְאֵין מִפְלָט.

 

קָשָׁה הִיא הַזִּקְנָה

וְאַכְזָרִית.

 

מתוך הספר ‘קולות מן החדר האחר’ הוצאת עקד 2016