הריקוד האחרון - ענת גרי לקריף

סָבְתָא שֶׁלִּי, אִמִּי הַשְּׁנִיָּה

אָנָּא,

אֶחֱזִי בְּיָדִי

הוֹלִיכִי אוֹתִי בִּזְהִירוּת בֵּין שְׁבִילֵי יַלְדוּתֵךְ,

שָׁם חוֹלוֹת הַזְּמַן כְּבָר מִזְּמַן כִּסּוּ אֶת מֵתַיִךְ

אַךְ בְּפָנַי עוֹד תֵּחָשֵׂף

חֻלְצָתֵךְ הָרוּסִית הָרְקוּמָה

חֲלוֹמוֹת נְעוּרַיִךְ וְהַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹרָא

שֶׁעוֹד לֹא נוֹלַד

אָז, כְּשֶׁהָיִית רַק בַּת 20.

נִכָּנֵס אֶל מִטְבַּח אִמֵּךְ הַמַּהְבִּיל,

שָׁם, בֵּין הַקְּדֵרוֹת הַמְּפֻיָּחוֹת,

נִמְצָא אֶת רֵיחוֹת יַלְדוּתְכֶם.

אַרְבָּעָה אַחִים הֲיִיתֶם וּצְמוּדִים

זֶה לָזֶה כַּאֲלֻמַּת שִׁבּוֹלִים בַּשָּׂדֶה.

וְהִרְחִיק אֶתְכֶם מַסַּע הַחַיִּים מִכֶּם

וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם בַּשֵּׁנִית אֲלֵיכֶם,

וְשׁוּב הִתְאַחַדְתֶּם

בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְרֶקֶת הַחַיִּים נִגְּנָה.

וְכָךְ הוֹסַפְתֶּם לִרְקֹד,

זֶה מִסְּבִיבָה שֶׁל זוֹ

מִסְּבִיבוֹ שֶׁל זֶה,

וְעַל רַחֲבַת הָרִקּוּדִים

סֻמְּנָה דַּרְכְּכֶם בְּמַעְגָּלִים סְלוּלִים,

חֲבוּטִים

וּצְרוּבִים

עַד שֶׁעָיְפוּ אַחַיִךְ

וּפָרְשׁוּ אֶחָד אֶחָד מִן הָרִקּוּד.

וַהֲרֵי נִשְׁאַרְתְּ אַתְּ עַל רַחֲבַת הַחַיִּים

רוֹקֶדֶת אֶת הָרִקּוּד הָאַחֲרוֹן

לְבַד.

וּמִתְעַרְבֵּל אָבָק מֵעַל עֲיָרָה סְלוֹבָקִית נִשְׁכַּחַת

וּבֵית יַלְדוּת וּמִשְׁפָּחָה

שֶׁכֻּלָּם, עַד הָאַחֲרוֹן בָּהֶם, כְּבַר הָפְכוּ לְעָפָר

מִלְּבַדֵּךְ.

נוֹעֶצֶת עֲקֵבִים סְדוּקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.

נִגְרֶרֶת,

כְּמוֹ עֲגָלָה עַתִּיקָה

הָרְתוּמָה אֶל אֶתְמוֹלִים

נִסְחֶבֶת אַחֲרֵי הַכֹּל,

מְפֻלֶּשֶׁת בֶּעָפָר שֶׁל שְׁאֵרִית חַיֶּיהָ הָאֲרֻכִּים

וַעֲדַיִן חַיָּה.

(בית חולים בני ציון, סוף 2010)