גם הזקן הזה היה תינוק... - נפתלי בלבן

גַּם הַזָּקֵן הַזֶּה הָיָה תִּינוֹק,

יֶלֶד מַמָּשׁ חָמוּד וּמָתוֹק.

אַחַר כָּךְ גָּדַל וְהָפַךְ לְנַעַר,

אַךְ כָּל זֶה קָרָה בֶּעָבָר.

לְיָמִים לָמַד הוּא מִקְצוֹעַ,

נָשָׂא אִשָּׁה בְּנֹעַם,

עָבַד קָשֶׁה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים,

יַחְדָּו גִּדְּלוּ יְלָדִים קְטַנִּים.

יְלָדָיו הָפְכוּ לַנְּעָרִים,

לְאַחַר זְמַן אַף הָפְכוּ לְבוֹגְרִים.

גַּם הֵם הוֹלִידוּ צֶאֱצָאִים,

וְכָךְ נִהְיוּ לוֹ נְכָדִים נִפְלָאִים.

הַזָּקֵן כָּעֵת חַלָּשׁ וְעָצוּב,

חָשׁ שֶׁחַיָּיו חָלְפוּ לִבְלִי שׁוּב.

בּוֹא זְקֵנִי, אַמְתִּיק לְךָ סוֹד:

גַּם אֲנִי סָב, וְאַף הָפַכְתִּי לְדוֹד.

אֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי מְאֹד,

אוֹהֵב אֶת נֶכְדִּי עוֹד וָעוֹד,

כִּי יֶלֶד זֶה הִנּוֹ בֵּן דְּמוּתִי,

וְהוּא מַמְשִׁיךְ אֶת קִיּוּמִי.

וּכְשֵׁם שֶׁדָּאֲגוּ לִי אֲבוֹתַי,

אַמְשִׁיךְ תָּמִיד לִדְאֹג לִילָדַי.

מִדּוֹר לְדוֹר תִּמָּשֵׁךְ הַשַּׁלְשֶׁלֶת,

וְשִׁירַת הָאֹשֶׁר מִתְחַשֶּׁלֶת!

אוברהנד, טורונטו, 5.9.2009