בלוג לב כותב

על החשיפה, מאת חגית מנדרובסקי מה קורה לנו בעצם כשאנחנו מעזים להיחשף באמנות, בשירה, בפרוזה, בצילום.... חשיפה של גופנו, חשיפה של רגשותינו, חשיפה של מיניותנו, חשיפה של זיכרונות ואירועים בחיינו.... ספר חדש פרי עטי יצא אל העולם החודש. ספר שירה. ושירתי, מעצם היותה חושפנית....

אני עוסקת בשיריי הרבה בנושא האם. אמי שלי ז"ל, הכמיהה לאמהות, היותי אם בעצמי, לעצמי, לילדיי. ובפוסט זה ברצוני לגעת באבא. אבי שלי ז"ל, האבא כמהות אנושית זכרית- הצורך שלנו באבא- כלומר בקדוש ברוך הוא – דמות אליו נוכל להרים מבט, להתפלל. כמובן שיש המתפללות ו/או...

לאחרונה אני עוברת טלטלה עצומה עם כתיבתי. ככל שאני נוגעת יותר ויותר במהות, בליבה שלי- ככל שאני מתקרבת יותר לעומק הנשמה, כך אני מוצאת בתוכי עולמות שלמים. על מנת להיות חופשיה עם הכתיבה, אין לי ברירה אלא פעמים רבות לצאת ממי שאני חושבת שאני יודעת שאני. כלומר, אם אני אישה,...

אני אוהבת לנוע. אם יש משהו שירשתי בוודאות מהוריי ז"ל זה אהבתם לתנועה ולריקוד. יש לנו את זה במשפחה שלי, חוש קצב ויכולת התנועעות מרשימה. הוריי זכו בפרסים על ביצועיהם המרשימים בריקודים סלוניים. אני פחות טיפוס של ריקודים וצעדים מוכתבים מראש. אוהבת FREE STYLE. בכלל, אני לא...

אני הייתי תולעת ספרים בילדותי. גדלתי על דבורה עומר, גלילה רון פדר, תמר בורנשטיין לזר, אריך קסטנר, אניד בלייטון, ז'ול וורן ועוד. אהבתי מאוד להיבלע לתוך עולמות דמיוניים וקסומים. הרפתקאות ודרמות מרתקות. היום ספרים עדיין משמעותיים בחיי ילדיי, אבל פחות. יש מחשב, יש טאבלט,...

כשהייתי ילדה, אמי ז"ל נהגה לומר לי שאני 'גיטע נשומע', כלומר- נשמה טובה. לימים התקוממתי. רציתי להיות רעה. רציתי לפעמים לשבור את הכלים. לצרוח. לצעוק. לזעוק. לכעוס. לזעום. להיות איומה ונוראית ולא להיעלב מכל מלה, או חריצת לשון לעברי, ולא להתכנס פנימה בכל פעם שמרביצים לי....

לפני כשנה בחרתי ליצור אנתולוגיה- אסופת יצירות, בנושא הזיקנה. אולי כי מילדות הייתה בי חיבה עמוקה לזקנים וזקנות. ולסבתי חנה ז"ל שחלתה באלצהיימר. לפני כשלוש שנים, בעקבות משבר שעברתי, החלטתי להפסיק את עבודתי כעצמאית וחיפשתי משרה חלקית שתתאים לי כאם לשני בנים קטנים....