חורפו של אביב - אנתולוגיה של זקנה

    סַבָּא הָיָה חוֹלֶה. הַחֹם שֶׁלּוֹ הָיָה גָּבוֹהַּ. אִמָּא וְדוֹד זְרֻבָּבֶל  דִּבְּרוּ אַנְגְּלִית (וְזֶה סִימָן שֶׁאָסוּר לִי לִשְׁמֹעַ). כְּשֶׁבָּא הָרוֹפֵא, זְרֻבָּבֶל יָצָא אִתִּי לַגִּנָּה שֶׁל סַבָּא. יָשַׁבְנוּ עַל הַסַּפְסָל מֵאֲחוֹרֵי עֵץ...

    הִגִּיעָה הַשָּׁעָה בָּהּ הַכֹּל מֻתָּר אַךְ לֹא גַּם אֶפְשָׁרִי. תִּגְבּוּר מִקּוּד, בְּגִידַת הַגּוּף, מֵמַד רוּחַ גְּזוּעָה וַאֲנִי- אֵין הִתְנַצְּלֻיּוֹת יוֹתֵר, עִמְעוּם פִּתְאוֹמִי שֶׁל כֹּחַ שִׁפּוּט. תּוֹבָנוֹת נִצְבְּרוּ וְאֻגְּדוּ וּלְקָחִים...

    אֶתְמוֹל פָּגַשְׁתִּי אֶת הַזְּקֵנָה שֶׁאֶהְיֶה. לֹא, לֹא דִּמְיַנְתִּי. אֶלָּא, מַמָּשׁ פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ. שׂוֹחַחְנוּ אֲרֻכּוֹת. יָדַעְתִּי שֶׁכְּשֶׁאֶהְיֶה זְקֵנָה, אֶהְיֶה זְקֵנָה כָּזוֹ. אֲנִי כָּל הַזְּמַן הַכֹּל. גַּם עַכְשָׁו, אֲנִי...

    הַדּוֹדָה הַהִיא, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, טָעֲנָה: "הָאִמָּא שֶׁל הַיַּלְדָּה מַדְבִּיקָה לָהּ רִיסִים, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם כָּל כָּךְ אֲרֻכִּים." אִמִּי שָׁתְקָה גַּם הַדּוֹדָה שָׁתְקָה.   לְיָמִים, כְּשֶׁהִסְתַּלְּקָה, נִנְשְׁפָה שׁוֹשֶׁלֶת...

    עַד גִּיל חָמֵשׁ סָבִי הָיָה הַסַּמָּן הַבִּלְעָדִי בִּנְתִיב הַבְּרִיחָה הַסּוֹדִי שֶׁטָּוִיתִי   כְּשֶׁנִּפְטַר, בָּכִיתִי אָבִי הִתְמוֹטֵט רִאשׁוֹן אֲנִי שְׁנִיָּה עָמַדְתִּי בֶּחָצֵר מְיַבֶּבֶת עָלָיו עָלַי עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי כְּבָר בַּת שֶׁבַע...

    בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים זְקֵנָה עַל נַדְנֵדָה; שֵׂיבָתָהּ נִזְרֶקֶת לְאָחוֹר וּלְפָנִים, לְקֶצֶב חֲרִיקוֹת הַצִּירִים וְרַגְלֶיהָ מְצַיְּרוֹת בְּצִבְעֵי חוֹל צְחוֹק  גָּדוֹל וּמְשֻׁחְרָר. לִתְאוּרָה מֻקְצַב פָּנַס יְחִידִי כְּיָרֵחַ וְחַרְקֵי לַיְלָה...

    עִם שַׁחַר הָיוּ נוֹטְלִים שְׁנֵי סַלִּים וְיוֹצְאִים לְכִוּוּן הַלּוּלִים. הוּא הָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּסָבְתָא פּוֹסַעַת בֵּין שׁוּרוֹת הַכְּלוּבִים שׁוֹפֶכֶת תַּעֲרֹבֶת, מַאֲכִילָה אֶת הָאֶפְרוֹחִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיוּ תַּרְנְגוֹלִים.   מִשָּׁם...

    שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִיא נָפְלָה:   פַּעַם אַחַת בַּמִּטְבָּח בְּעֵת שֶׁהִתְקִינָה דָּגִים לְשַׁבָּת רֹטֶב סָמִיךְ הֶאֱדִים אֶת הסִּיר לִבֵּנוּ הִכְחִיל.   ופַעַם אַחֶרֶת, בִּזְמַן שֶׁיָּרְדָה לַחֲצַר הַבִּנְיָן לְהַשְׁקוֹת וּלְהַאֲכִיל...

    אַחֲרֵי שֶׁהֻטְמְנוּ בְּכִלְיוֹתָיו אֲבָנִים וְנִמְזְגוּ מַיִם לָרֵאוֹת וְנֶחְסְמוּ עוֹרְקִי הַלֵּב וְהִצְהִיבוּ הַצַּוָּאר וְהַפָּנִים ואַחֲרֵי שֶׁסָּחֲבוּ רַגְלָיו צְעָדִים מִן הַמִּטָּה אֶל הַכִּסֵּא וּמִן הַכִּסֵּא אֶל הַמִּטָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּפַל...

    "לְאִמִּי / לֹא חַיוּ לָהּ הַיְּלָדִים / לְאִמִּי" (ארז ביטון) וְהַיּוֹם הַהוּא הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, פַּעֲמַיִם כִּי רַע. הוּא שָׁטַף אֵת פָּנָיו הִתְגַּלַּח, יָצָא לַמֶּרְכָּז וְשָׁב כְּשֶׁנִּזְכַּר שֶׁשָּׁכַח אֶת טֹפֶס הַלּוֹטוֹ בִּמְגֵרַת...

    עַכְשָׁו שׁוּב שׁוֹאֲלִים לְאָן נֶעֶלְמוּ הַיְּלָדִים. אוֹמְרִים שֶׁחָטְפוּ אוֹתָם בְּמִרְמָה מִבָּתֵּי הַחוֹלִים. אֲחֵרִים טוֹעֲנִים שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. שֶׁאֵלֶּה דִּבְרֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּסְתַּתְּרָה בִּינָתָם. שֶׁהָיָה פָּשׁוּט אִי סֵדֶר,...

    */ עידית ברק לֹא מֵהַקְּמָטִים לֹא מִן הַשֵּׂיבָה לֹא מֵהַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אִמִּי. מֵהַשָּׁעוֹן הַמְּתַקְתֵּק אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת מֵהָרֶגַע שֶׁיֵּעָצֵר.   ************************************* וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָּקֵן / עידית ברק אֲנִי תּוֹהָה מָה...

    אִמִּי \ עידית ברק אָז בְּיָמִים רְחוֹקִים סָבְלָה אִמִּי מֵרָעָב, מִמַּחֲלוֹת וּמִקֹּר בְּזִקְנָתָהּ הִיא סוֹבֶלֶת מִמָּה שֶׁעָלֶיהָ לִזְכֹּר ************************************ תָּכְנִית/ עידית ברק כְּשֶׁאֶזְדַּקֵּן יִתְקַמֵּט עוֹרִי כַּנְּיָר...

    כַּפּוֹת יָדַי יִתְמַלְּאוּ בְּגָוֶן וּבַלּוּטוֹת הַגּוֹרָל יִתְגַּלּוּ מִתּוֹכָן וּשְׁבִילֵי הַמַּגָּע יְסַּפְּרוּ, עוֹר אֶל עוֹד שֶׁהִטְבִּיעַ וְצָרַב נְגִיעוֹת   כְּשֶׁאֶתְבַּגֵּר פָּנַי חֲרוּשׁוֹת הַקְּמָטִים יַעֲמִיסוּ חֲרִיצֵי רָזִים  ...

    עַל מִסְעַד כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה, רוֹשֶׁמֶת בְּאֶצְבַּע אַחַת מַפָּה עִם קַו אֶחָד   עָיַפְתִּי. חַיַּי מַעֲרִיבִים אֶל עַרְבוֹת הַקֶּרַח רוֹאָה אוֹתָם נִשְׁכָּבִים   מְקִיצָה, חֲלוֹם וּמַחְשָׁבָה לֹא מְזַהִים זֶה אֶת זֶה וְלֹא אוֹתִי מְחַכִּים...

    כָּל הַשָּׁבוּעַ סַבָּא אוֹכֵל פּוֹמֵלוֹת שֶׁיִּהְיוּ לוֹ קְלִפּוֹת לְרִבָּה. בַּחֹרֶף, כָּל יוֹם חֲמִשִּׁי בָּעֶרֶב סַבָּא מְבַשֵּׁל רִבַּת פּוֹמֵלוֹת. יֵשׁ קְלִפּוֹת וְסֻכָּר, יֵשׁ תַּבְלִינִים כְּשֶׁסַּבָּא בּוֹחֵשׁ – מְחַיְּכִים לוֹ הַפָּנִים. סַבָּא...

    אָמַרְתִּי לְאִמָּא: "עָצוּב לִי!" "לֵךְ תַּשְׁקֶה אֶת הָעֲצִיצִים," אִמָּא אָמְרָה. הִשְׁקֵיתִי וְלֹא עָזַר הָעֶצֶב לֹא עָבַר.   אָמַרְתִּי לְאַבָּא: "עָצוּב לִי!" "אָז תָּשִׁיר שִׁירִים," אַבָּא אָמַר. שַׁרְתִּי וְלֹא עָזַר הָעֶצֶב לֹא עָבַר....

    * כָּל הַדֶּרֶךְ הָיִיתִי סוּגָה בִּפְרִיחַת הַפְּרָגִים וּבַהִלָּה הַלְבָנָה שֶׁל עֲצֵי הַסַּחְלַבּ הָאֲוִיר הִתְמַלֵּא בְּרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים אַךְ אִמִּי לֹא הָיְתָה שָׁם * ראשית ואחרית בִּזְמַן שֶׁחִתַּלְתִּי אֶת אִמִּי נוֹלְדָה בִּי אֵם אָנוּ...

    דברים שאמרה לי סבתי בִּפְנִים אֲנִי רוֹקֶדֶת בַּחוּץ אֲנִי קְלִפָּה שֶׁהִתְיַבְּשָׁה. הַנְּשִׁימָה נִגְמֶרֶת לִי, אַחַת, אַחַת, וּבַבְּקָרִים, כְּדֵי לָקוּם אֲנִי שׁוֹכֶבֶת.   בִּפְנִים אֲנִי מְנִיפָה זְרוֹעוֹת בַּאֲוִיר, רוּחוֹת קְרִירוֹת שֶׁל...

    בִּתִי מִתְכַּסָּה בִּשְׁכָבוֹת רַבּוֹת שֶׁל לַיְלָה. הַשְּׂמִיכָה עַל הָרִצְפָּה. רַגְלֶיהָ חָמוֹת מִתֹּקֶף הֶסְכֵּם סוֹדִי שֶׁבֵּין הַלַּיְלָה לְבֵין יְלָדִים.   סָבִי בָּא אֵלַי בַּחֲלוֹמִי, פָּנָיו זוֹרְחוֹת כַּיָּרֵחַ בְּעִבּוּרוֹ. בָּעוֹנָה...

    לסבתי הֱיוֹת שֶׁאֵינִי מַרְבָּה לִבְכּוֹת גּוּפִי סָפוּג מָוֶת. פְּזוּרַת נֶפֶש אֲנִי מַקְשִׁיבָה לְקוֹלֵךְ הַצָּרוּד, הַקָּם אֵלַי לִרְגָעִים מִתוֹךְ הַשֶּׁקֶט. כָּל כָּךְ מוּזָר, לֹא לְפָרֵשׁ עוֹד אֶת דְּבָרַיִךְ בְּלָשׁוֹן שֶׁל עָתִיד. אֲנִי עוֹנָה...

    בְּאֶצְבָּעוֹת מְקֻמָּרוֹת מְעִקּוּלֵי חַיִּים צִיְּרָה לִי סָבָתִי בְּתוֹךְ עָנָן שֶׁל אֹרֶז מִתְבַּשֵּׁל, מַפָּה שֶׁל אֶרֶץ נְהָרוֹת, הִדְגִּימָה לִי אֶחָד-אֶחָד תַּמְרֵי-תְּמָרִים. בְּאִחוּר, מִתְבָּרֵר, בִּקְּשָׁה לוֹמַר דְּבָרִים לְגַמְרֵי אֲחֵרִים....

    סָבָתִי הִתְהַלְּכָה בְּמִסְדְּרוֹנוֹת יַלְדוּתִי כְּמוֹ הָאַלְצְהַיְמֶר בְּמִסְדְּרוֹנוֹת מוֹחָהּ :   נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ   מַחְרִיד מְשַׁעְשֵׁעַ   עֵינֶיהָ הָיוּ רְטֻבּוֹת בְּלַהַט הַקּוֹל שֶׁיָּבַשׁ מִשִּׁירִים.   חִיּוּכֶיהָ...

    סָבָתִי הָיְתָה גִּבּוֹרַת יַלְדוּתִי, בְּעֵינֵי רוּחִי צָפִיתִי עַל מִרְקַע מַחְשְׁבוֹתַי, אֵיךְ הִיא גּוֹבֶרֶת עַל זְאֵבֵי הַחֹשֶׁךְ הַלְּבָנִים. נִמְלֶטֶת מִצִּפָּרְנֵי הָרָעָב, מְמִסָּה קַרְחוֹנֵי שִׂנְאַת זָרִים.   אֵל הָרַחֲמִים הֶחְרִים אֶת...

    לסבתא פרידה זֶה עָצוּב לִהְיוֹת מְיֻתָּר הָעוֹלָם דּוֹהֵר קָדִימָה וְרַק אַתָּה נִשְׁאָר אִישׁ לֹא מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר וּבַדֶּלֶת כְּבָר אַף אֶחָד לֹא דּוֹפֵק אַתָּה סְתָם כְּאִלּוּ אַתָּה מֵת.   זֶה עָצוּב לִהְיוֹת מְיֻתָּר אֵין חֲלוֹמוֹת...

    סָבְתָא שֶׁלִּי, אִמִּי הַשְּׁנִיָּה אָנָּא, אֶחֱזִי בְּיָדִי הוֹלִיכִי אוֹתִי בִּזְהִירוּת בֵּין שְׁבִילֵי יַלְדוּתֵךְ, שָׁם חוֹלוֹת הַזְּמַן כְּבָר מִזְּמַן כִּסּוּ אֶת מֵתַיִךְ אַךְ בְּפָנַי עוֹד תֵּחָשֵׂף חֻלְצָתֵךְ הָרוּסִית הָרְקוּמָה חֲלוֹמוֹת...

    סְתָו, בְּחַלּוֹנִי הָעֲנָנִים מְפִיצִים אוֹר וָרֹד זַרְקוֹרִי, עַל שֻׁלְחָנִי אַדְמַת גָּלִיל.   אֲנִי מְמוֹלֶלֶת רְגָבִים, אוֹחֶזֶת בְּאֶחָד, טוֹבֶלֶת בַּתֵּה -   וּמוֹצֶצֶת בְּפִי.   מתוך הספר "שירת האדמה" בהוצאת שופרא לספרות יפה בת"א ...

    סַבָּא  יוֹשֵׁב עַל כֻּרְסָא וּמְדַפְדֵּף בָּאַלְבּוֹם הַמִּשְׁפַּחְתִּי.   הוּא  בּוֹחֵן בְּעֵינָיו הָעֲיֵפוֹת אֶת הַתְּמוּנוֹת מֵאִיֵּי הַזְּמַן שֶׁנִּשְׁפַּךְ - מָה מַרְנִין אֶת לִבּוֹ וּמָה מַעֲצִיבוֹ.   לְפֶתַע קוֹל צוֹהֵל מֵאִיץ " דִיוֹ"...

    כְּפוֹר כִּסָּה אֶת זְגוּגִית הַחַלּוֹן.   שָׁכוּחַ לָכוּד בְּתוֹךְ גּוּפוֹ בַּחֲדַר בֵּית חוֹלִים סִעוּדִי הוּא שׁוֹכֵב עַד בּוֹא שְׁנָתוֹ.   לִבּוֹ הַיָּבֵשׁ פּוֹעֵם בְּשֶׁקֶט. פַּרְצוּפוֹ מְדֻבְלָל וַחֲרוּשׁ קְמָטִים שֶׁל כְּאֵב. שִׁנַּיִם...

    נָם בִּי, טָמוּן בִּי, מַרְבַד שִׁיכְחָה, שַׁעֲרֵי דַּעַת מַבְרִיחַ. מַרְעִיף נֶחְרָצוֹת, סַרְעָפֵּי מְבוּכָה, בְּעָתָּה אֶל לִיבֵּנוּ תַּגִיחַ.   מַתְּרִיס חֲגִיגִית בְּמוֹחִי זִיכָּרוֹן, מַרְבִּים חֲלַצָיו שַעֲשׁוּעַ. הֲיִדְעַךְ נִמְרָצוֹת,...

    גם כשהפנים מלאים קמטוטים, כשבפה כמעט אין שינים, גם כשכבר לא חד רואות העיניים, כשהשיער מלבין או כבר אין. גם כשהגוף קצת בוגד וכוח כבר אין, עדיין אוחזים ידיים, עדיין צוחקות העיניים, עדיין דואגים כפליים, עדיין הלב פועם בשניים, אין גיל...

    איפה הילד נשאל הזקן שעיניו עדיין בורקות והילד זועק מתוכו   גדל קצת הילד מסרב להתבגר ענה הזקן ועדיין שוכן...

    לֹא קַל לִחְיוֹת חַיִּים כְּפוּלִים רֹאשְׁךָ בַּמִּזְרָח וְלִבְּךָ בַּמַּעֲרָב וְאַתָּה מֵת לִצְלֹל לָאוֹקְיָנוֹס הַכָּחוֹל הַמְּכַסֶּה תְּהוֹמוֹת וּשְׁאֵלוֹת, שָׁנִים רַבּוֹת אַתָּה יָכֹל לִחְיוֹת בְּשׁוּלֵי הַחַיִּים כְּשֶׁבְּמָקוֹם פְּנִימִי נֶחְבָּא...

    יֵשׁ לוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים בְּקוֹל צָלוּל אוֹ לֹא לוֹמַר אוֹתָם בִּכְלָל. מוּטָב לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אַמִּיץ אֶחָד מֵאֲשֶׁר אֵינְסְפוֹר מַהֲלָכִים מְהֻסָּסִים. כַּאֲשֶׁר הַתִּקְוָה נִרְאֵית רְחוֹקָה מִתָּמִיד זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר...

    אני חושב על זוג הזקנים שאוספים כיסאות במחזה של יונסקו מצפים למי שבכלל לא יבוא. אני חושב על הדייר הזקן שבעלת  הבית גברת עשתור קוברת חיים בעזרת שכניה בסיפור הראשון של א.ב. יהושע, דבר, 1957. אני חושב על אביה של הסופרת ז'קלין כהנוב בת אלכסנדריה הגוסס לאטו...

    זקנה היא הבהוב אור אזהרה על הגוף ההולך וכלה ועל הנפש אולי תיוותר. אולי לא. ושוב אדם יודע עד כמה רחוק ממנו מעיין האלמוות..

    זָרִים רוֹחֲצִים אֶתְכֶם, זְקֵנַי, מְכַוְּנִים זֶרֶם חַלָּשׁ אֶל מְבוּשֵׁיכֶם לְנַקּוֹת אֶת הַלִּכְלוּךְ שֶׁנֶּעֱרַם בְּיָשְׁבְכֶם עַל כִּסֵּא הַפְּלַסְטִיק בַּמִּקְלַחַת.   מֵעַל גַּבְּכֶם הַכָּפוּף קוֹרְאוֹת רַעְיוֹתֵיכֶם בִּשְׁמוֹת גְּנַאי אֶת הָעֵזֶר...

    אֲנִי נִקְרָא עַל שֵׁם סָבִי וְהוּא חַי וַאֲנִי חַי וּבֵינֵינוּ הַרְבֵּה שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. חֲתַךְ שְׂפָתַי מֵעִיד כְּנֶגְדִּי אֶת בּוּרוּתִי.   יָדִי בְּיָדוֹ הַקָּשָׁה שֶׁנֶּחְסַר בָּהּ אֶצְבַּע וְהוּא מַחֲזִיקָהּ חָזָק, מַרְכִּין דַּרְכָּהּ גּוּפִי...

    בִּתְחִלָּה מָלַךְ שְׁלֹמֹה עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים וְלָחַשׁ אֶל הָרוּחוֹת כְּדַבֵּר אָדָם לְרֵעֵהוּ וְהִגְדִּיל מַעֲשָׂיו וְנָשָׁיו עַד שֶׁבָּא אַשְׁמְדַאי וְנִדְמָה בִּדְמוּתוֹ וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה שְׁלֹמֹה מְשׁוֹטֵט כְּשׁוֹטֶה...

    "סבא וסבתא מתים בשואה בדרך כלל ולך תדע איך זה להרגיש נכד" סַבְתָּא בִּטְרִיפּ לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ אִישִׁית חוֹלֵם עָלַיִךְ מְאוֹת זִילְיוֹנֵי פְּעָמִים, כְּפוּפָה, מוּבֶלֶת לְכִבְשַׁן הַגַּז אַף יְהוּדִי גֵּאֶה מְמַלְמֶלֶת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַנֶּכֶד...

    בְּעֵין הַסְּעָרָה אִישׁ לְבֶן-שֵׂעָר לְמַרְגְּלוֹת אֶרֶז יוֹשֵׁב זְקָנוֹ הַצָּחוֹר נוֹסֵעַ בָּרוּחַ

    לְהִזְדַּקֵּן - הָרֶגַע בּוֹ הָאֵין מִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּשׁ, וְהַקּוֹל הַחֵרֵשׁ גּוֹרֵם לִי לִדְאֹג: הַאִם אֶזְדַּקֵּן...

    זֶה הָיָה בְּאֵירוֹפָּה, לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה, וְהוּא אָז סְטוּדֶנְט. הָלַךְ לִשְׁמֹעַ קוֹנְצֶרְט, קָנָה לוֹ כַּרְטִיס עֲמִידָה.   הַיָּצִיעַ רָחַשׁ שִׁיעוּלִים קְטַנִּים, רִשְׁרוּשׁ תָּכְנִיּוֹת וּפַּרְטִיטוּרוֹת.   גֵּו הָדוּר בְּמוֹתְנִית...

    הַאִם צָרַחַתְּ: סִיגָאלֶע! סִיגָאלֶע! שָׁעוֹת, עַד הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ לִי? הָיִיתִי בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתָךְ בַּמַּחְלָקָה הַפְּנִימִית, אַף פַּעַם לֹא נִשְׁאַרְתִּי פָּחוֹת מִשָּׁעָה. גַּם לֹא יוֹתֵר מִזֶּה. הֵבֵאתִי לָךְ קְרֶם פָּנִים...

    לפעמים את מלווה אותי לתחנה מחזיקה לי את התיק, עם החלב שקנית לי. ושתינו עומדות מחכות לאוטובוס, כל שבוע בשמונה בערב. לפעמים רואים כוכבים, כשהשמיים צלולים מעלינו. האם הם רואים אותנו? האם את רואה את הגעגוע שלי? געגוע לשדות כל כך צהובים, חמים מהבילים כמעט,...

    גַּם הַזָּקֵן הַזֶּה הָיָה תִּינוֹק, יֶלֶד מַמָּשׁ חָמוּד וּמָתוֹק. אַחַר כָּךְ גָּדַל וְהָפַךְ לְנַעַר, אַךְ כָּל זֶה קָרָה בֶּעָבָר.   לְיָמִים לָמַד הוּא מִקְצוֹעַ, נָשָׂא אִשָּׁה בְּנֹעַם, עָבַד קָשֶׁה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, יַחְדָּו גִּדְּלוּ...

    זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת אֲנִי הִיא הַזְּקֵנָה הֲבָאָה בַּתּוֹר. כְּשֶׁאֲבִי הַזָּקֵן מְבַלֶּה יָמָיו הַקְּשִׁישִׁים בָּטֵל בְּתִשְׁעִים בּוֹהֶה בַּזְּמַן הַמִּתְכַּלֶּה לְנֶגֶד עֵינָיו הָרוֹאוֹת נוּרוֹת נְשָׁמָה כָּבוֹת צִילֵי אָדָם, גוֹמָעַת מַבָּטָם...

    כל כך הרבה כאב חופנות ידייך אצבעות מגששות וכבר אין הן נענות לרצונותייך אתמול תהית לזהותי ולא כל כך הכרת את נכדותייך הגשתי לך פרוסת עוגה קנויה ידך שאחזה בה רעדה, כמה ידייך לשו בבצק ורידדו עוגות שמרים בניחוחות וניל וקינמון ואת אינך זוכרת, עכשיו ידייך...

    שחרית מועקת אבנים מועכות צפרים מבכות ניתוץ כנפי דרור במיטה זרה הקירות החשופים שותקים את עברה נבלעת באימת מנהרה שחורה כנפי עטלפים בקירותיה מצליפים אדם נלקח מביתו ללא בחירה אדם במקום זר, מנוכר אנשים בכיסאות גלגלים בוהים בחלל שעיניו מכובות מי ילטף? מי ימחה...

     קָשָׁה הִיא הַזִּקְנָה וְאַכְזָרִית וְהַמַּסְלוּל אֵלֶיהָ עוֹבֵר בִּתְעָלוֹת הַגִּיל שְׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם חִפּוּשׂ חוֹף בּוֹ בִּיתָנִים שֶׁל מִבְטָחִים.   וְיֵשׁ אוֹמְרִים: "קִמְטֵי חָכְמָה". וְהִיא אָמְרָה שֶׁאֵלּוּ עֲנָפִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת...

    בלילה חלמתי חלום. ובחלומי אני רואה אתכם נפגשים, מתחבקים. מסתכלים אחד לשני בעיניים באהבה שאין לה התחלה ואין לה סוף. מתאחדים. סופכלסוף.   "הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו" מהרגע בו סבא נפרד מאתנו לא הרפית, לא נחת ולו לרגע אחד. תמיד תמיד תלויה...

    לסבתא אסתר עִתּוֹנֵי סִינְרוֹמָן וּשְׁתֵּינוּ בַּמִּטָּה. הַצָּרְפָתִית שֶׁלָּךְ שִׁיר וְהַכָּרִית קָשָׁה. שֶׁלִּי עֲמֻקָּה, מְלֵאָה מַחְשָׁבוֹת עַל סִפּוּר נֶעְדַּר עֲלִילָה. יַלְדָּה בַּת עֶשֶׂר וְאִשָּׁה בַּת חֲמִשִּׁים, יָכֹלְנוּ לִשְׁכַּב כָּךְ...

    1. בַּחַיִּים שֶׁהָיוּ לִי בְּקֹשִׁי קָרָאתִי עִבְרִית. אֲבָל כָּאן, בַּשָּׁמַיִם, לַמִּלִּים אֵין שָׂפָה. זְמַן הוּא צִיפָה רַכָּה וּסְמִיכָה. אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁכַּב וּלְחַבֵּק אֶת עַצְמִי כְּמוֹ יַלְדָּה. אֵין לִי אִמָּא וְאַבָּא, מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ....

    לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִפָּרֵד מִמְּךָ, סַבָּא, לֹא הִסְפַּקְנוּ לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם, וְכַמָּה אֲנַחְנוּ אוֹהֲבוֹת אוֹתְךָ כַּמָּה קָשָׁה הַפְּרֵדָה, לֹא יָדַעְנוּ שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה פְּגִישָׁתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִפָּרֵד מִמְּךָ, סַבָּא,...

    יָדַיִם הַיָּדַיִם אֵינָם יָדַי, הָעוֹר הַמִּזְדַּקֵּן, כִּתְמֵי הַזְּמַן הַנּוֹגְסִים, כִּטְלָאִים, טְלָאִים הַפְּרָקִים   הַמִּתְפָּרְקִים , קְמוּרִים בְּגַבְנוֹנִיּוּתָם הָאֶצְבָּעוֹת הַגְּרוּמוֹת אָבְדָה  עֲדִינוּתָן, צִפֳּרְנַיִם מְקֻשָּׁטוֹת ...

    סָבְתָא וּבַיּוֹם הַזֶּה, סָבָתִי הָיְתָה בּוֹכָה מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה. עֵינֶיהָ הִצְטַמְצְמוּ  לִכְדִי חָרִיץ וּמִתּוֹכָם אֶשֶׁד דִּמְעוֹתֶיהָ מְמָאֵן  לְהַפְסִיק, הַיּוֹצֵר שֹׁבֶל אָרֹךְ שֶׁל כְּאֵב כְּשִׂמְלַת כְּלוּלוֹתֶיהָ....

    מַדּוּעַ זֶה מוּל לַעֲגָם שֶׁל אֲחֵרִים אֶל מוּל מְלִיצָה הָאֲיֻמָּה שֶׁל הַזִּקְנָה זֹאת הַצְּלִיעָה בִּשְׂרָה עֲמֻקּוֹת   בַּחֲצוֹת וּשְׁמוֹנִים שֶׁהָעֵת הֵבִיאָה בְּאָבִיךְ גִּיל שֶׁמְּבַשֵּׂר אַחֶרֶת? * מַדּוּעַ הַקִּרְטוּעַ בְּרֵישׁ גַּלֵי...

    אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם עוֹבְרִים יוֹם-יוֹם בַּגַּן הַצִּבּוּרִי וְהֵם מִצְעַד-הַנִּצָּחוֹן הֲכִי גָדוֹל, בְּלִי חֲצוֹצְרוֹת וּבְלִי תֻפִּים וּבְלִי שִלְטֵי הַגִּבּוֹרִים אֲבָל קְסוּמִים יוֹתֵר מִכָּל הָאַגָּדוֹת.   אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם כְּפוּפִים...

    תָּוֵי פָּנִים נְפוּלִים, קָרַחַת סְתוּרָה, חוֹלוֹת מִדְבָּר כְּפוּלִים, מִשְׁנָה לֹא סְדוּרָה – בְּעִרְבּוּל נִצְחִי מוֹתִירִים צַלֶּקֶת אֲדֻמָּה, בְּעִרְבּוּב אֵין־סוֹפִי פּוֹרֶצֶת דַּלֶּקֶת עֲצוּמָה, פּוֹגַעַת, נוֹגַעַת, מַה הַתְּרוּפָה וּמַה...

    שֵׂיבַת שְׂעָרֵךְ עַתָּה לְעֵינַי וּבְפָנַיִךְ אוֹתוֹת הַזְּמַן מְקַנְּנוֹת, אֱלִילָה מַזְקִינָה הֵד יַמִּי מְשַׁמֵּר קוֹלֵךְ וְהַשְּׁחָפִים מְרַחֲפִים בָּךְ תַּחַת שְׁמֵי הַבַּרְזֶל אַתְּ רוּחַ גְּדוֹלָה מַכָּה בִּי בְּמַרְאֵךְ מְעוֹרֶרֶת אַדְווֹת...

    זִכְרוֹנוֹתַי עָלַיךְ סַבְתָּא אֶסְתֵּר הֵם בֹּקֶר עָכוּר וַאֲוִיר קַר וְחָרִיף, עֵת אוֹחֲזוֹת אֶצְבְּעוֹתַי בִּזְמוֹרוֹת עֲטוּרוֹת פְּנִינֵי טִפּוֹת גֶּשֶׁם, כְּקִישׁוּטֵי אִשָׁה.   וּמַבַּט עֵינַי נִשָּׂא אֶל מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן כְּמוֹ מֵעֵבֶר...

    העור שלי ממהר אל הגיל השלישי, אינו זוכר ראשיתו. מסתבך בתפילות שווא, "שלא ייגמר לעולם." או-אז מתרפק על עבר שלא זכור לו כלל. לפתע מבליח מבט כמוצא שלל רב, מגלה בינות לצללים את האור הגנוז בחיים.   מתוך ספרה העתידי 'לוחשת...

    אֶת רַגְלָהּ בְּנַעַל בַּיִת אַט גּוֹרֶרֶת כִּנְזוּפָה. נָחֲתָה זִקְנָה כְּעַיִט, נֶאֱנַחַת, עֲיֵפָה.   בְּיוֹם שֶׁמֶשׁ, מְטַיֶּלֶת, מְבַלָּה עִם נְכָדִים, גַּם פְּרָחִים הִיא מְגַדֶּלֶת – עִסּוּקִים כֹּה נִכְבָּדִים.   אַךְ לֹא דַי לָהּ בְּכָל...

    הַצְּעִירוּת מוֹשֶׁכֶת לֵב, וְלָהּ אֶסְגֹּד, אֲבָל אִתִּי רַק הַזִּקְנָה תַּסְכִּים לִרְקֹד. בְּלֵית בְּרֵרָה, אִתָּהּ עַל זוּגִיּוּת אֶשְׁקֹד – גַּם אִם תַּשְׁחִית פָּנַי, בָּהּ לֹא אוּכַל לִבְגֹּד....

    בַּמִּקְלַחַת בַּחוֹף, אִישׁ זָקֵן מִתְרַחֵץ; הַמַּיִם חָמִים וְנוֹגְעִים בּוֹ בְּרֹךְ. מֵאָז יָד בּוֹ נָגְעָה, חָלַף זְמָן אָרֹךְ. בֹּהַק אוֹר אַחֲרוֹן עַל גֵּווֹ מִתְנוֹצֵץ. הוּא שָׁב לְבֵיתוֹ וְקוֹרֵא: אָלִין! תְּמוּנָתָהּ מְחַיֶּכֶת מֵעַל הַמָּדָף....

    רָאִיתִי אִשָּׁה בַּת שׁמּוֹנִים מְרַצְרֶצֶת בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים, וְיַלְדָּה קְטַנָּה צוֹחֶקֶת מִתּוֹךְ קִמַטֵיה...

    עָלֶה נִדַּף אִמִּי. שְׁנוֹתֶיהָ עָלִים נוֹשְׁרִים בָּרוּחַ. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ שֶׁמָּא מַבָּטִי יְפוֹרֵר אוֹתָהּ וְהִיא תִּתְפּוֹגֵג בַּמַּשָּׁב. פַּעַם הָיוּ צְעָדֶיהָ מְדֻיָּקִים, עַכְשָׁו הִיא מְטִילָה מִשְׁקָלָהּ מֵרֶגֶל...

    גם אם שיער ראשי יאפיר והקמטים תחת עיניי יתרבו וזה אשר בינות לגבות יעמיק גם אז ישארו עיניי כחולות, ובת צחוק על שפתיי תרצד לעתים. כי גם אם בערפל חיי לעד אפסע תמיד אמצא רגעים של תקווה ושבבים של אור ירצדו ויעלמו. ואני אשב לי דומם וכשחיוך על פני, אחשה וכל אשר...

    וּכְבָר חֲצִי שָׁנָה יוֹשֵׁב אָדָם זָקֵן עַל אִי תְּנוּעָה בְּצֹמֶת הַקְּרָיוֹת, וּמְנַגֵּן לָרוּחַ מְכוֹנִיּוֹת עֲנָק נוֹבְחוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים שׁוֹעֵט הַיּוֹם סְבִיבוֹ, דּוֹלֵק הָעֶרֶב אַחֲרָיו, נוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶשׁ בְּעָרְפּוֹ וְגֶשֶׁם זַלְעֲפוֹת...

    כָּל צַעַד שֶׁלִּי הוּא שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים שֶׁל סַבָּא וְשֶׁמֶשׁ אָבִיב אַחַת לִשְׁנֵינוּ.