אלצהיימר - חגית מנדרובסקי

סָבָתִי הִתְהַלְּכָה בְּמִסְדְּרוֹנוֹת יַלְדוּתִי

כְּמוֹ הָאַלְצְהַיְמֶר בְּמִסְדְּרוֹנוֹת מוֹחָהּ :

נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ

מַחְרִיד

מְשַׁעְשֵׁעַ

עֵינֶיהָ הָיוּ רְטֻבּוֹת בְּלַהַט הַקּוֹל

שֶׁיָּבַשׁ מִשִּׁירִים.

חִיּוּכֶיהָ הֶאֱפִירוּ כְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ,

כְּאוֹתָם תָּאִים אֲפֹרִים-אֲפֵלִים

וְגוּפָהּ הִדִּיף רֵיחַ זִקְנָה.

הִתְאַמֵּץ כּוֹחַ יַלְדוּתָהּ

אֲשֶׁר פָּרַץ מִשְּׁיָרִים אֲבוּדִים

שֶׁל אֵין אוֹנִים

לִגְרֹב אֶת גַּרְבַּי הַזְּעִירוֹת עַל כַּף רַגְלָהּ,

לִקְנוֹת לֶחֶם בְּכַפְתּוֹרִים .

לַחְבֹּשׁ אֶת אַרְנַק הָעוֹר שֶׁל אִמִּי עַל רֹאשָׁהּ.

זוֹחֶלֶת, אֲבוּדָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ,

מַלְכַּת תִּינוֹקוֹת בְּמַמְלָכָה

לֹא לָהּ.

שִׁבְעִים שָׁנָה מֵאֲחוֹרֶיהָ,  הַמּוֹחַ עָף

לָמוּת.

הַנֶּפֶשׁ מְדַלֶּגֶת

מִשִּׂמְחָה לִחְיוֹת.