אילזֶה - סיגל אשל

 

 

הַאִם צָרַחַתְּ: סִיגָאלֶע! סִיגָאלֶע!

שָׁעוֹת, עַד הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ לִי?

הָיִיתִי בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתָךְ בַּמַּחְלָקָה הַפְּנִימִית,

אַף פַּעַם לֹא נִשְׁאַרְתִּי פָּחוֹת מִשָּׁעָה.

גַּם לֹא יוֹתֵר מִזֶּה.

הֵבֵאתִי לָךְ קְרֶם פָּנִים

וְעִתּוֹנִים עִם תְּמוּנוֹת.

 

אָמַרְתְּ: “מָלֵא לִי בַּפֶּה פֵּרוּרִים יְבֵשִׁים,”

וְהִרְטַבְתִּי לָךְ אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

בִּקַּשְׁתְּ: “תּוֹצִיאִי אוֹתִי מִפֹּה.

אֲנִי רוֹצָה לָמוּת בַּמִּטָּה שֶׁלִּי.”

 

דִּמְיַנְתִּי אֵיךְ אֲנִי חוֹטֶפֶת אוֹתָךְ,

מַחֲזִיקָה אוֹתָךְ מִתַּחַת לִזְרוֹעִי, עוֹלָה שָׁלשׁ קוֹמוֹת,

וְאַתְּ רוֹאָה אֶת אֶרְנֶסְטִי וּשְׁנֵיכֶם מַתְחִילִים לִבְכּוֹת.

וְאָז אַתֶּם רָבִים.

 

יָשַׁבְתִּי לְיָדֵךְ. לִטַּפְתִּי אֶת רֹאשֵׁךְ.

שְׂעָרוֹתַיִךְ הָיוּ מְשֻׁמָּנוֹת מְעַט.

 

“אוּלַי מָחָר מָלִיקָה תַּעֲשֶׂה לָךְ תִּסְרֹקֶת

וְאָבִיא לָךְ עוּגַת גְּבִינָה,” אָמַרְתִּי,

וְאַתְּ מָתַחַתְּ קְצָת אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

 

הַשָּׁעָה כִּמְעַט עָבְרָה.