אִי תְּנוּעָה - איריס אליה כהן

 

 

וּכְבָר חֲצִי שָׁנָה יוֹשֵׁב אָדָם זָקֵן

עַל אִי תְּנוּעָה בְּצֹמֶת

הַקְּרָיוֹת, וּמְנַגֵּן לָרוּחַ

מְכוֹנִיּוֹת עֲנָק נוֹבְחוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים

שׁוֹעֵט הַיּוֹם סְבִיבוֹ, דּוֹלֵק הָעֶרֶב

אַחֲרָיו, נוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶשׁ בְּעָרְפּוֹ וְגֶשֶׁם

זַלְעֲפוֹת

סוֹאֵן הַפִּיחַ

הַמַּפּוּחִית תְּקוּעָה בְּפִיו כְּמוֹ

כָּרִיךְ

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּס

בּוֹ וְגַם אִי אֶפְשָׁר לִבְלֹעַ

 

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל אִי תְּנוּעָה וּכְמוֹ

רָצוּעַ אֶל עַמּוּד

רַמְזוֹר

וְלֹא יָכֹל לָזוּז,

תָּקוּעַ.

שירי זקנה מתוך ‘שחרחורת’ איריס אליה כהן