אדם נלקח מביתו - נגה אורנשטיין סולודר

שחרית מועקת אבנים מועכות

צפרים מבכות ניתוץ כנפי דרור

במיטה זרה

הקירות החשופים שותקים את עברה

נבלעת באימת

מנהרה שחורה

כנפי עטלפים בקירותיה מצליפים

אדם נלקח מביתו ללא בחירה

אדם במקום זר, מנוכר

אנשים בכיסאות גלגלים בוהים בחלל שעיניו מכובות

מי ילטף? מי ימחה הדמעות?

שעות וימים הם יושבים

ואינם בוחרים יומם

ברקע מוזיקת מעליות

עולה יורדת אך

המעלית ריקה מאשליות

על השולחן משחקי לוטו

שפעם, לפני שנות אור,

שיחקו בם בשמחה עם נכדיהם

וכבר חשך האור

בפינה קשישה בוכייה ואיש לא מוחה בדידותה

לאן נעלם צלם אדם? היכן מתחבאת התקווה?

העצב הפך לאורח שממאן לפרידה

מלטפת ראשה, אוחזת ידה , נוגעת לראשונה